פגיעה בעבודה היא מונח כוללני המתייחס לכל אירוע או תקרית שבעקבותיו נפגעה בריאותו של אדם העובד במקום עבודה מסוים, ובלבד שהפגיעה התרחשה בהקשר למקום העבודה.
המונח יכול לכלול הן תאונות עבודה, והן מחלות מקצוע, ובלבד שאלו כאמור נגרמו לעובד במהלך עבודתו, או בקשר ישיר אליה.
חשוב להבהיר בהקשר זה, כי פגיעה במקום העבודה אינה מתייחסת אך לפגיעה פיזית, כדוגמת פציעה במהלך ביצוע העבודה. פגיעה בעבודה עשויה לכלול באותה מידה גם נזק נפשי מכל סוג שהוא, כדוגמת מחלת נפש, ובלבד כאמור שקיים קשר ישיר בין מקום העבודה ובין הפגיעה עצמה.
האם תאונה מחוץ למקום העבודה עשויה להיות מוכרת אף היא כפגיעה בעבודה?
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי, במסגרת סעיף 80 לחוק, פגיעה בעבודה כוללת בחובה, בנוסף לפגיעות שהתרחשו במהלך העבודה, גם פגיעות שהתרחשו בשעה שהעובד היה בדרכו ממקום מגוריו אל העבודה, או בדרך ממקום העבודה לביתו. כך לדוגמא, במידה ובמהלך נסיעתו של העובד למקום עבודתו בשעות הבוקר, אתרא מזלו ונקלע לתאונת דרכים, הרי שאף היא תוגדר כפגיעה בעבודה, ובלבד שהעובד אכן היה בדרכו למקום העבודה.
יש להדגיש שההכרה בפגיעה מסוימת כפגיעה בעבודה, דורשת כי יוכח קשר ישיר בין הפגיעה למקום העבודה, כאשר בכל הנוגע לפגיעה מחוץ לשטח העבודה, קשר זה חל משעה שהפגיעה אירעה בדרכו של העובד למקום עבודתו, אליו נדרש להתייצב על ידי המעסיק.
אך אם נמצא שהפגיעה התרחשה בעת שהעובד סטה מדרכו לעבודה, לדוגמא בעת עצירה לסיבוב קניות פרטי בעת חזרתו מהעבודה, הרי שהתאונה לא תיחשב כבעלת קשר ישיר למקום העבודה, ומשכך הפגיעה לא תוגדר כפגיעה בעבודה.
בנוסף, גם במידה והתאונה התרחשה כתוצאה מהתנהלות לא זהירה או פזיזה של העובד, אשר לא היה לה קשר כלשהי להנחיותיו של המעסיק, הרי שגם במקרה זה ייתכן שהפגיעה לא תיחשב כתאונת עבודה, אלא במידה והעובד הוכיח כי פעל באופן סביר, או לחילופין בהתאם להנחיות המעסיק.
מהן הזכויות המוקנות בחוק לסובלים מפגיעה בעבודה?
מתוקף ההבנה כי פגיעה בעבודה עלולה לגרור השלכות כבדות עבור הנפגע, ואף לגדוע באחת את כושר השתכרותו, ומכך את מטה לחמו, החוק בישראל קובע כי כל עובד, אשר נפגע בתאונת עבודה, זכאי ליהנות מפיצוי כספי בגין אובדן שכרו כתוצאה מהפגיעה, אשר משולם מטעם המוסד לביטוח לאומי.
על מנת ליהנות מדמי פגיעה, על העובד ראשית להופיע ברשומות הביטוח הלאומי כמי שמשלם ביטוח נפגעי עבודה (שכיר ועצמאי כאחד). בנוסף, העובד רשאי ליהנות מתשלום דמי פגיעה רק בגין פרק הזמן בו לא היה יכול לעבוד כתוצאה ישירה מהפגיעה בעבודה. משכך, על העובד להציג תעודה המעידה על אי כשירות לעבודה, הניתנת מטעם מרפאת עבודה או מהרופא המטפל, בה מצוינת הסיבה למתן התעודה, וכן פרק הזמן בו העובד אינו בעל כושר עבודה.
תשלום דמי הפגיעה משולם כאמור בגין פרק הזמן בו העובד הושבת מעבודתו, וזאת עד לפרק זמן מרבי של 13 שבועות, הנספרים החל מיום לאחר הפגיעה. יצוין, כי במידה והעובד בחר לחזור ולעבוד בתקופה זו, הרי שדמי הפגיעה יקוזזו בהתאם, וישולמו אך בגין התקופה בה לא עבד כלל.
במידה וגם לאחר הפגיעה, אין באפשרותו של העובד לחזור לעבודתו, יש באפשרותו ליהנות מקצבת נכות, הניתנת באופן זמני או קבוע. לצורך כך, עליו לפנות לגורמי המוסד לביטוח לאומי בבקשה מפורטת, ולהתחיל בהליך קבלת קצבת נכות.
ראו גם: